הכרה באזרחות איטלקית לאזרחים שהיגרו לישראל לפני שנת 1948

בית המשפט לערעורים ברומא, בפסק דין שניתן לאחרונה, קיבל את הבקשה שהוגשה על־ידי משרד עורכי הדין של עו״ד רוברטו כהן, והכיר באזרחותו האיטלקית של אדם שנולד בישראל בשנת 1944 לאב איטלקי, אשר היגר לשטח שהיה באותה עת נתון לשלטון המנדט הבריטי, ושבו רכש בשנת 1940 אזרחות פלסטינית.

בית המשפט לערעורים ברומא חזר והדגיש את העיקרון היסודי שלפיו אובדן אזרחות איטלקית אינו נובע רק מרכישה אוטומטית של אזרחות זרה, אלא מחייב גם מעשה של ויתור חופשי ומודע מצד בעל האזרחות.

במקרה זה, ויתור כאמור לא התקיים כלל — לא עם הרכישה האוטומטית של האזרחות הישראלית מכוח "חוק השבות", החל על כלל היהודים שהיגרו לפלשתינה והתגוררו בה בעת הקמת מדינת ישראל, ואף לא עם רכישת האזרחות הפלסטינית. זאת מאחר שרכישת אזרחות זו לא הייתה תוצאה של בחירה חופשית, אלא נכפתה על ידי נסיבות התקופה, ובכלל זה ההגירה לפלשתינה על רקע חוקי הגזע, וכן הצטרפותה של איטליה למלחמה נגד בריטניה, אשר החזיקה במנדט על פלשתינה.