הכרה באזרחות איטלקית ליהודים לובים (טריפולטאים)

בית המשפט ברומא, בפסק דין שניתן לאחרונה, קיבל את הבקשה שהוגשה על־ידי משרד עורכי הדין של עו״ד רוברטו כהן, והכיר באזרחות איטלקית מלידה של אדם שנולד בטריפולי והחזיק באזרחות איטלקית־לובית — מעין “אזרחות איטלקית מצומצמת”, אשר הייתה רלוונטית בעיקר ליהודי לוב. זאת, לאחר הקמת ממלכת לוב בדצמבר 1951, אז נשללה מהם האזרחות הלובית מטעמים אתניים־דתיים.

אזרחות זו הומרה לאזרחות איטלקית מלאה (pleno iure) החל מיום 1 בינואר 1948, מכוח כניסתו לתוקף של סעיף 3 לחוקה האיטלקית, בהתאם לפסיקה עקבית ומבוססת רבת־שנים, אשר עוגנה בהחלטה מס’ K.5.4 שניתנה על־ידי משרד הפנים האיטלקי ביום 4.3.1987.

בית המשפט קבע כי רכישת האזרחות הישראלית בשלב מאוחר יותר אינה פוגעת בהמשך תוקפה של האזרחות האיטלקית, מאחר שהמבקש מעולם לא ויתר עליה. עוד נקבע כי החלת “חוק השבות” הישראלי הובילה לרכישת אזרחות ישראלית באופן אוטומטי, וללא אפשרות להסיק מכך ויתור מפורש או רצוני על האזרחות האיטלקית.

בהקשר זה הזכיר בית המשפט את עמדת הפסיקה המחייבת, שלפיה “רכישת אזרחות זרה, אף אם היא מלווה בהעתקת מקום המגורים לחו״ל, אינה גוררת בהכרח את אובדן האזרחות האיטלקית. לשם כך נדרש, בהתאם לסעיף 8 לחוק 555/1912, כי הרכישה תיעשה מרצון, או — אם בוצעה ‘ללא רצון בעל העניין’ — כי תבוא בעקבותיה הצהרה מפורשת על ויתור על האזרחות האיטלקית, כקבוע בסעיף 8(2) לאותו חוק. לפיכך, עצם רכישת אזרחות זרה אינה יכולה כשלעצמה לשמש עילה לאובדן אזרחות איטלקית, אף לא לעניין סמכות שיפוטית, מבלי שיוכחו ויוצמדו הנסיבות האמורות”(בית המשפט העליון האיטלקי – Corte di Cassazione, פסק דין מס’ 5250/1979).

למידע נוסף, ניתן לעיין בעמוד: https://www.coencoen.com/he/ebrei-libici