אזרחות לאיטלקים־ארגנטינאים
מהמחצית השנייה של המאה ה-18 ובמשך שתי המאות שלאחר מכן, אך במיוחד בין השנים 1876 ו-1958, איטלקים רבים היגרו לחו"ל, ויותר משלושה מיליון עזבו לארגנטינה, ונמלטו ממדינה עם עוני נרחב, לחץ אוכלוסין גבוה ומסים כבדים. ארגנטינה, לעומת זאת, הייתה בחוסר אוכלוסין והייתה להוטה לאכלס מחדש את האזורים שנכבשו לאחר מלחמת הברית המשולשת, או מלחמת פרגוואי, וכיבוש המדבר, מה שהוביל למדיניותה של ארגנטינה להקצאת קרקעות בחינם או במחירים נמוכים.
סעיף 25 לחוקת הקונפדרציה הארגנטינאית (1853) קבע:
"סעיף 25: הממשלה הפדרלית תעודד הגירה אירופאית; היא לא תגביל, תצמצם או תטיל מס על הכניסה לשטח ארגנטינה של זרים שמטרתם לעבד את האדמה, לשפר את התעשייה, להכניס וללמד את המדעים והאמנויות."
חלק מהאיטלקים נכשלו, אחרים התעשרו באמצעות סחר ומשלוח, ואף נוסד אחד הבנקים הגדולים ביותר בארגנטינה.
האינטגרציה התאפשרה בזכות הקרבה בין שתי התרבויות: בזכות הדמיון בין שתי השפות, בזכות הדת, ובזכות המנהגים הכלליים. בעוד שבאותה תקופה, ההורים נשארו מחוברים לשורשיהם, בעוד שילדיהם השתלבו ביתר קלות בחברה, כיום אנו עדים לתופעה הפוכה, ולצאצאי האיטלקים שהיגרו לארגנטינה באותה תקופה יש עניין בשמירה על אזרחות אבותיהם.
בואו נערוך חשבון נפש:
צאצאי האיטלקים שהיגרו לחו"ל יכולים להגיש בקשה להכרה באזרחות איטלקית.
למעשה, המדינה האיטלקית, בחוק מס' 555 משנת 1912, קבעה את הזכות לרכוש אזרחות איטלקית עבור אלו שהם צאצאי אב אזרח איטלקי.
יתר על כן, מאז ה-1 בינואר 1948, כפי שפסק בית המשפט החוקתי בפסיקה מס' 30 מ-9 בפברואר 1983, קובע כי ילדים שנולדו בחו"ל שהם צאצאי אם אזרחית יכולים גם הם לרכוש אזרחות איטלקית.
הסעיפים המאוחדים של בית המשפט העליון לערעורים קבעו כי יש להכיר באזרחות איטלקית לנשים שאיבדו אותה בעל כורחה, עקב נישואין לזר, לפני 1948. לכן, גם האישה וגם הילד שנולד לפני תאריך זה מקבלים מחדש את האזרחות.
יתר על כן, זהו עיקרון מבוסס היטב במשפט האיטלקי שכדי לאבד אזרחות איטלקית, אין די בהעברת מגורים לחו"ל; אזרחות זרה חייבת להתקבל מרצונה, או, אם לא מרצון, בליווי ויתור מפורש על אזרחות איטלקית.
לבסוף, יש להדגיש כי אם הקונסוליה אינה מאשרת מינויים או אינה מספקת ודאות לגבי תוצאות הבקשה, הצד המעוניין רשאי לערער לרשות השיפוטית האיטלקית. למעשה, פסקי דין רבים קובעים כי חלוף פרק זמן בלתי סביר שקול לשלילת הכרה בזכות.